<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רס"ג—רס"ד</h1>
<h2>דף פה:</h2>
והמצוה הרס"ג היא שהזהירנו שלא למכור אשת יפת תואר אחר שבא עליה הפעם ההיא שבא עליה בעת לקיחת העיר כמו שהתבאר במקומו [הוב' פ"ח ממלכים ה"ו]. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תצא) והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף. והמצוה הרס"ד היא שהזהירנו מהתעמר באשת יפת תואר גם כן אחר שבא עליה. רצוני באמרו מהתעמר שלא יעבידה ויניחה אצלו כשאר השפחות המשמשות כעבד. והוא אמרו יתעלה (שם) לא תתעמר בה תחת אשר עניתה. ולשון ספרי לא תתעמר בה שלא תשתמש בה. הנה התבאר לך שאלו שני לאוין יזהירו משני ענינים חלוקים, וזה שהוא מזהיר מלמכרה לזולתו ומהשאירה גם כן אצלו על דרך העבדות, אבל כמו שצוה יתעלה (שם) ושלחתה לנפשה. וכן בארו באמרו בגונב נפש (תצא כ"ד) והתעמר בו, אמרו (ספרי וסנה' פ"ה:) משיכניסהו ברשותו וישתמש בו. וכבר התבארו משפטי יפת תואר בראשון מקדושין (כ"א:—ב'.).
